בלוגי היקר,

היום בבוקר הבטחנו, אתה ואני, שנכתוב עכשיו פוסט חגיגי שיסביר את השינויים הצפויים בעבודה של התנין. כך באמת התכוונו לעשות, אבל דא עקא, ישיבות ההנהלה בנושא לא הסתיימו עד לשעה מאוחרת מאוד הערב ולא קיבלתי שום עדכון. חשבתי בכל זאת לכתוב פוסט משעשע ודרמטי, אבל אני מתיישב כאן מול המחשב בשעת לילה מאוחרת זו, נים ולא נים, אחרי שהחזקתי תנינה צעירה על הידיים במשך כמה שעות. כואבת לה האוזן, או לפחות ככה היא סוברת אבל לא מוכנה לשתות אקמול. ברוך ממציא האקמול בנרות. עכשיו יש קצת שקט ואפשר לחזור לצבור קצת כוחות לקראת מלאכת הכתיבה שעומדת לפנינו. 

נתוני הכניסה לבלוג היום שברו את השיא וזה יפה מאוד. חילקתי את הכתובת הסודית של הבלוג הסודי שלי לכמה אנשים וזה באמת עזר להעלאת נתוני הקריאה. אני תוהה אם העובדים שלי יושבים בלילות ומנסים למצוא את הבלוג הסודי של הבוס שלהם. אמרתי להם שיש בלוג ולא גיליתי להם את הכתובת. לא נראה לי שהם יצליחו. אבל … יש בפוסטים שלי פה מילה אחת שיכולה להסגיר את הבלוג ולכן אני בודק כל יום אם היא עלתה לאיזה שהוא מנוע חיפוש. כשזה יקרה … המממ … יהיה מאוחר מידי. איזה מתח …

ובכל זאת, פטור בלא כלום אי אפשר, לכן לא אספר היום על שינויים ארגוניים, אלא על שיחתי עם ויקי (1) ואסוציאציות משעשעות במקצת.

כמו שהנכם יודעים, התנין מחכה לוועדה מעניינת במיוחד שבה ישאלו אותי כל מיני שאלות בצורה גועלית במיוחד. ככה אני מתרשם. התנינה שלי וויאולה טענו אתמול שאני צריך לבוא לוועדה יחד עם ויאולה ולהוכיח שאני באמת חבר טוב שלה. הנשים, כלומר, האשה ויאולה והתנינה שלי, טוענות שהוועדה תתעקש לוודא שאני יודע את שמותיהם של כל ילדיה של ויאולה. אני מסכים שבד””כ זו דרישה די הגיונית. אם יש לחברה יקרה שלי שני ילדים, למשל, דין וים, אין שום סיבה שלא אדע מה שמותיהם. דא עקא (2) לויאולה אין שני ילדים, יש לה … נניח … יותר משבעה. הגדולה בת כ-22 והקטנה בת כשנתיים. הקטנה היא דודה של ילדה שגדולה ממנה. גם ויאולה וגם בתה הבכורה, נדיה, התחתנו בגיל די צעיר. לא כמו לפני מאתיים שנה בפולין, אבל לא בהרבה יותר מאוחר. אז ויאולה והתנינה מנסות ללמד אותי את השמות. 

אני תוהה אם הוועדה תהיה במו בסרט green card שבו אמן צרפתי (השחקן הצרפתי שמשחק בכל הסרטים האמריקאיים) מתחתן פיקטיבית עם אמריקאית בשביל הכרטיס הירוק. על מנת לקבל את הכרטיס הוא חייב להוכיח לפקידי משרד ההגירה שהנישואים לא פיקטביים. בין היתר הוא צריך להתייצב לחקירות אודות אשתו האהובה. בכל חקירה הוא נכשל בשאלה על קרם הידיים שבו היא משתמשת. בסצנה הלפני אחרונה הוא סוף סוף מצליח לענות נכון ואז הוא פולט משהו בסגנון: “”אווו, הצלחתי””. פקיד ההגירה מסתכל עליו במבט עקום ואומר משהו כמו: “”אהההה””. הסצנה הבאה מצולמת כבר בדרך לשדה התעופה כשהוא מלווה בפקידי ההגירה היהודיים (3). 

תהיתי אם בוועדה יהיה שחזור של הסרט. ויאולה תשב מולי ותעשה לי סימנים עם היידים על מנת שאזכר בשמות של כל התינוקות שלה. התחלתי לדאוג ולכן התקשרתי לויקי. 

סיכמנו עם ויקי שנפגש בשבוע הבא והיא תסביר לי בדיוק מה הולך להיות. ויקי אישרה שאני צריך להתייצב עם ויאולה אבל אני לא אמור לדעת איך קוראים לכל ילדיה. ויקי חושבת שאפילו ויאולה לא זוכרת את כל השמות. לא פלא, ויקי באה ארצה ממקום שבו נהוג לגדל ילד אחד בקושי. כלומר, נהוג לגדל ילד אחד, והגידול הוא בקושי. בנתיים, אמרה ויקי, תתאמן על להשאר רגוע ותהיה אתה עצמך.

למעשה אני באמת רגוע ואני משתדל להיות אני בעצמי במשך רוב הזמן, אז זו לא אמורה להיות בעיה. חוץ מזה, אני אמנם לא סגור על שמות כל הילדים, אבל אני יודע מי היה החבר הראשון של ויאולה ואני יודע מי הכיר לה את בעלה, מישה. אני יודע מה עושים הילדים הגדולים שלה ואני חבר של ההורים שלה. נראה לי שזה יכול להספיק.

אני חושב שלכאורה לא רק אני צריך להוכיח שאני חבר של ויאולה. כנראה שגם ויאולה צריכה להוכיח שהיא חברה שלי. מעניין מה התנינה שלי סיפרה לה עלי. הן מדברות שעות, לענ””ד. ובטח כל הזמן עלי. על מה כבר עוד אפשר לדבר? האם היא יודעת באיזה קרם ידיים אני משתמש?

ברקע מתנהלת תהלוכה בלתי פוסקת של תנינים קטנים. לאחד ברח פיפי, לאחר כואבת האוזן. ממש לא האוירה לפוסט חגיגי ומשעשע. נראה לי שאצטרך לסיים להערב. נשתמע מחר עם העדכונים הדרמטיים.

תהיו רגועים ותהיו עצמכם! 

 

============================

1. ויקי – מתאמת ההשתלות בבית החולים שבו נעשה את התהליך. שם בדוי כמובן.

2. נראה שהביטוי הנאה הזה יככב בפוסט של היום

3. הסצנה האחרונה של הסרט:  http://www.youtube.com/watch?v=mERvwOqsQsQ