“

השבוע לא קרה כמעט שום דבר מעניין. 

אולגה קיבלה מכתב מהמועצה המקומית שמפצירה בה לנהוג בזהירות. הלואי שאולגה היתה יכולה לעשות משהו חוץ מלשכב ולשבת על כסא גלגלים וחבל שבמועצה מקומית כזו קטנה לא בודקים מה שולחים למי. זה לא נשמע לי כל כך מסובך

לפני שנה אולגה קיבלה צו ראשון בתהליך הגיוס לצה””ל. בתחילה חשבנו להתעלם. מקסימום ישלחו צוות של המשטרה הצבאית לבית הספר לחינוך מיוחד שבו היא נמצאת. אח””כ החלטנו בכל זאת למלא את הטפסים לשחרור מטעמים רפואיים. הלכתי לדבר עם הרופאה הנפלאה שלנו שבאה לבקר אותנו בבית כשאולגה מרגישה לא טוב וחותמת לנו על כל הבקשות ממש בכיף. ישבתי עם הרופאה ומילאנו את הטופס. הסעיף העיקרי היה סעיף הדיאגנוזה הרפואית

טוב, אמרה הרופאה, בוא נראה מה יש לנו – אפילפסיה, עוורון קורטיקלי, טטרפלגיה ספסטית ופיגור – 

זה הכל? שמחתי היתה מהולה במעט עצב בגלל כל הליקויים, אבל זהו, רק ארבעה ליקויים –

יש פה עוד סעיף, אמרה הרופאה, הם רוצים שאכתוב אם היא יכולה להתגייס –

הרופאה הרימה את העט על מנת לסמן את המשבצת הנכונה אבל אז עצרתי אותה

את יודעת מה, הצעתי לרופאה, למה בעצם שלא תתגייס? את יכולה להחליט שהיא לא יכולה להתגייס? יש לה הרי רק ארבעה ליקויים. כל מה שהיא צריכה בצבא זה מחלקה של בנות שיטפלו בה 24 שעות ביממה, אבל זו בטח לא סיבה לא לגייס אותה. אני בטוח שיוכלו למצוא בין כל הפקידות כמה בנות שתוכלנה להתגייס לעניין

שנינו פרצנו בצחוק

שלשום דיברתי עם מתאמת ההשתלות במחלקה. כל הבדיקות שלי בסדר. התיק מוכן ונשלח למשרד הבריאות. עכשיו מחכים לתור למבחנים פסיכומטריים. יתכן שנקבל תור בשבוע הבא

אולגה קיבלה מכתב רשמי מלשכת הגיוס. מפקד הלשכה החליט לפטור אותה מחובת גיוס מטעמים רפואיים. דוקא לא הציקו לנו בכלל. רק שני טלפונים לתזכורת שאשלח כבר את הטופס הרפואי וזהו. לא בדיקות ולא ניג’וזים אחרים. כל הכבוד לצה””ל