“

חשבתי להמשיך בעמימות הכללית השורה על הבלוג הזה לעוד זמן מה, אבל אני חש שזה מתחיל לשעמם. לכן החלטתי להסביר מה הרקע לבלוג הזה – מה הנושא המרכזי שבו ידובר בעתיד הקרוב.

למרות שהכוונה המקורית בבלוג היתה להשאיר אותו די סודי, או אולי לספר עליו למספר מאוד מצומצם של אנשים שיוכלו להפיק ממנו תועלת, מצאתי את עצמי בשבועיים האחרונים בודק את נתוני הכניסה לבלוג כמה פעמים ביום. כנראה שהאקסהיביציוניסט הפנימי שלי התעורר ומצא לעצמו מדיום חדש.

ובכן …

החלטתי לתרום כליה לחברה. לא חברה חברה, אלא חברה של המשפחה, ובעיקר חברה של התנינה שלי.

למען האמת, אני בעצמי לא רואה בכך ביג דיל גדול במיוחד, אבל אני מבין שזו החלטה די יוצאת דופן. ולכן החלטתי לכתוב עבור האנשים שעומדים בפני החלטה דומה ועבור עצמי – אוכל אולי לקרוא את הפוסטים האלה בעתיד הרחוק ולהזכר איך ומה היה. כמו כל ארוע, גם זה ישכח והחיים הרגילים ישתלטו על זכרונותי, אבל אולי באמצעות הבלוג אוכל לחזור לפעמים לתקופה הזו, שהיא אחת המענינות והטובות בשנים האחרונות ולהזכר.

מי שקרא את הפוסטים הקודמים חש כבר שזו לא ההתקלות הראשונה שלי עם הממסד הרפואי. אני חושב לשלב בבלוג הזה סיפורים מהעבר עם תאור של החוויות בהווה. סיפורי העבר ישארו מעורפלים, או שיתבהרו בעתיד, אבל לגביהם לא ינתן הסבר מפורש כמו בפוסט הזה. אבל אולי אחליט אחרת בעתיד. בקשר להווה, אני לא מתכנן לספר הכל בפרטי פרטים, אלא להדגיש את הנקודות והאנקדוטות המרכזיות בתהליך הארוך של התרומה. אולי באמת זה יעזור למישהו בעתיד.

יתכן שלמען האתנחתא הקומית אשלב קצת פוסטים שלא קשורים לכליות ולא לחוויות רפואיות אחרות, אבל, הכל יהיה אמיתי לגמרי. למעוניינים, יש בטקסטים רמזים וקטעי מידע קטנים מהנושאים האחרים שבהם אני מתעניין – רוסיה, סוציולוגיה, קומוניזם ונושאים מעין אלה. אולי בעתיד מישהו ילהק אותי לתוכנית “היפה והחנון”?